משהו שלמדתי מהשיעורים עם נדב כהן, מתוך לימודי ימימה (חשיבה הכרתית)
הסתובבתי בפארק הירקון
שיחה נינוחה עם בן זוגי
הסתכלנו על העצים הגבוהים שסובבים אותנו
חשבתי שלפני… לא יודעת כמה שנים
כל עץ גדול היה קטן… ממש קטן
ואותו עץ קטן
אולי היה אומר לנו
“אני רוצה להיות גבוה! וגדול! כמו העץ ההוא!”
מה הייתי אומרת לו?
שברור שרוצה
וברור שיהיה… גבוה כמו ההוא
עוד 10 שנים אני יודעת שיהיה
אז מה בינתיים?
שינוח לו בשמש… יהנה ממי הגשמים, מהרוחות שמחזקות את שורשיו
והוא יגדל…
הייתי רוצה לספר לו
שהוא לא משפיע, לא גורם, לא אשם, ולא קובע את קצב גדילתו
זה פשוט יתרחש בזמנו
ככה גם הצמיחה הפנימית שלנו, כפי שנלמדת בלימודי ימימה
אנחנו לא יכולים לזרז את הקצב
לא ייעלמו כל שגיאותינו מחר
וגם לא מחרתיים
לא נבין הכל כבר בשבוע הבא
ואנחנו לא מצמיחים את עצמנו
אז נחה… ומוסיפה
שמש ומים ודשן — חום לב, נתינה לעצמי, מלאכה
ונחה עם עצמי בגודלי כפי שאני
איני מצמיחה את עצמי
איני קובעת את קצב צמיחתי
אז לומדת לשמוח בגודל שאני
מאמר מאת עינת ניר
לכל תכני למידה טובה
